רשאד הוא השם המקובל בפי יוצאי תימן לצמח שחליים תרבותיים. עיקר השימוש בקרב יוצאי תימן הוא בירק (עלים וגבעולים). הצמח נאכל במרבית המקרים לצד מרק, לחם וחילבה.
הרשאד שייך למשפחת המצליבים וטעמו חריף בדומה לבני משפחה אחרים שלו כדוגמת החרדל.
את ירק הרשאד ניתן להשיג בשווקים, לצד ירקות עליים נוספים כגון פטרוזיליה, כוסברה ושמיר.
בארצות ערב כדוגמת ערב הסעודית וסודן, משמשים הזרעים וירק הרשאד לריפוי שברים בעצמות. כמו כן, שימשו הזרעים באופן מסורתי כנוגדי אסטמה, נוגדי צפדינה, מפחיתי חום, משתנים, מעודדי ייצור חלב וממריצים.
על פי ביסוס מחקרי נמצא שעלי הרשאד נוגדי צפדינה*, משתנים וממריצים. כמו כן, נמצא כי תמצית נוזלית של הצמח הציגה הפחתה משמעותית בלחץ הדם, בחולדות.
*צפדינה: מחלת חסר הנגרמת עקב מחסור בויטמין C
חומצות שומן בזרעי רשאד
זרעי רשאד מכילים 18% - 24% שומן ומכילים בעיקר חומצה אולאית (30.6%%) השייכת לקבוצת אומגה 9 וחומצה אלפא-לינולנית (29.3%) השייכת לקבוצת אומגה 3.
